פסק-דין בתיק פר"ק 4092-07

הרקע לערעור

1.         כנגד חברת ש. בראשי בע"מ (להלן: "החברה") ניתן ביום 6.03.08 צו פירוק ומשיב 1 (להלן: "המשיב") מונה באותו יום מנהל מיוחד לבדיקת תביעות חוב העובדים שהוגשו כנגד החברה, בתוכם המערערים. לאחר העברת התביעות למשיב, הוא ביקש הבהרות ולאחר שקיבלן, בהחלטתו מיום 27.1.09 הוא קיבל חלק מהתביעות ברכיב פיצויי פיטורין בלבד ודחה את יתר רכיבי התביעות. את החלטת המשיב העבירו המערערים למוסד לביטוח לאומי, וזה שילם לחלק מהם סכומים שונים אך הנמוכים מהסכומים שאושרו על ידי המשיב. בשל כך, הגישו המערערים את ערעורם, גם כנגד המשיב שלא קיבל את מלוא תביעותיהם, וגם כנגד המוסד לביטוח לאומי ששילם, כאמור, אף סכומים נמוכים יותר ממה שאושרו להם על ידי המשיב. לאחר שמיעת טיעונים בבית המשפט, חזרו בהם המערערים מהערעור כנגד המוסד לביטוח לאומי, והערעור בעניינם של מערערים 1 ,3, 8 ו-13 כנגד המשיב נדחה אף הוא.

2.         ככלל, טענתו של ב"כ המערערים הייתה כי המשיב לא הכיר בוותק של העובדים שעבדו בחברה לפני שנת 1990 למרות שהם המציאו ראיות מספיקות לעניין זה. לטענתו המשיב בחר להסמיך את החלטתו רק על הדיווחים שניתנו בשעתו על ידי החברה לשירות התעסוקה, שם אכן לא נמצאו דיווחים לפני שנת 1990, אך דיווחים אלו לא היו מדויקים והתעלמו מהמציאות. נטען, אפוא, כי המשיב עשה את מלאכתו קלה והסתמך על רישומים אלו מבלי שפנה, למשל, למשרד התמ"ת על פי סמכויותיו שניתנות לו כדי לברר ממתי העובדים הועסקו בפועל בחברה, שכן ב"כ המערערים עצמו הושב ריקם על ידי משרד התמ"ת שסירב למסור לו את המידע המבוקש. מכל מקום, אף ללא קבלת הנתונים ממשרד התמ"ת, הרי שהיה די בראיות שהמערערים המציאו בפועל למשיב כדי להוכיח ממתי המערערים החלו לעבוד אצל החברה. דברים אלו מקבלים משנה תוקף בתביעת המערערים לדמי חופשה ודמי הבראה, שהנטל על המעביד להוכיח שתשלומים אלו שולמו לעובדיו, ומכאן שאותו נטל מוטל על כתפיו של המשיב כמנהל מיוחד של החברה המיצגה כיום בכל הנוגע לתביעות החוב, לכל דבר ועניין. עוד נטען שמאז שהחברה נקלעה לקשיים היא המשיכה לנכות משכר העובדים הישראליים את הכספים שיועדו "לקרן ביטוח", אך בפועל לא הועברו כספים אלו לקרן. כמו כן, למרות שבכרטיסי הנוכחות של חלק מהמערערים רשומים שעות נוספות, המשיב התעלם מרישומים אלו בטענה שבתלושי השכר של אותם מערערים לא מופיעות שעות נוספות ואילו כרטיסי הנוכחות עצמם אינם חתומים על ידי החברה. ולבסוף נטען כי מכתבי הפיטורין שנמסרו לעובדים נשאו תאריך של יום 15.6.00 אך בפועל מכתבים אלו נמסרו להם רק ביום 15.07.00 כך שבפועל מגיע לכל העובדים דמי הודעה מוקדמת שלא שולמו להם.

3.         תשובתו של המשיב למכלול הערעור הייתה אחידה. לפיו, קבלת עמדת ב"כ המערערים משמעה למעשה שהעובדים אינם נושאים בנטל ראיה כלשהו, אלא עליו כמנהל מיוחד להוכיח שהחברה שילמה את כל המגיע לעובדיה, עמדה שאינה יכולה להתקבל. כמו כן, טענת המערערים שדיווחי החברה היו מוטעים היא טענה שהנטל להוכחתה מוטל על המערערים ואין לצפות ממנו כבעל תפקיד לבדוק את טענתם זו לאחר עשרים שנה שהחברה כבר אינה פעילה. עמדתו נגזרה, אפוא, מתוך חומר הראיות שהומצא לו ומתוך דיווחים אובייקטיביים של החברה לשירות התעסוקה, ואם היה ברצון המערערים לערער על דיווחים אלו, הנטל היה עליהם לעשות כן. אדרבה, הוא עשה כל מה שיכל לעשות כדי לבוא לקראת המערערים, אך הוא לא יכול היה לקבל תביעה מקום בו לא הוגשו ראיות להוכחתה כדבעי. 

המסגרת הנורמטיבית 

4.         בעל תפקיד המכריע בתביעות חוב משמש לא רק כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט אלא בתפקיד מעין שיפוטי (רע"א 5388/97 ינוב נ' אחיעזר, פ"ד נב(1) 199, 204; פר"ק (מחוזי-י-ם) 4040/07 האוצר, אגף מס הכנסה נ' עו"ד אמיר שושני, מפרק, פורסם במאגרים, [21.11.10]). עליו לאזן בין זכויות החייב, זכויות הקניין של הנושה הספציפי אשר הגיש את תביעת החוב, וחובתו כנאמנם של כלל הנושים, לשמור על קניינם ועל האינטרס הלגיטימי שלהם שלא להגדיל את הנשיה על ידי קבלת תביעות חוב נוספות בלתי מבוססות (בש"א (מחוזי-חי') 7839/03 טסלר נ' עו"ד מטר נביל, פורסם במאגרים [11.04.05].

5.         מלאכת ההכרעה בתביעות החוב על ידי בעל תפקיד הינה מלאכה נכבדה ורבת-חשיבות, ואין לעשותה בהינף קולמוס וביד קלה. על בעל התפקיד לנקוט משנה זהירות ולדקדק בטיבה של תביעת החוב שהוגשה על ידי נושה ובטיב הוכחתה. עליו לפעול מתוך נאמנות לכלל הנושים והוא מנוע מלאשר תביעות חוב שאינן מוצדקות או אשר לא הוכחו בפניו (בש"א (מחוזי-חי') 15453/06 עזבון המנוח מתתיהו לוי ז"ל נ' עו"ד אפשרים צ'יזיק, פורסם במאגרים [6.05.07]; בש"א (מחוזי חי') 14153/03 חסון מאיר נ' שלופה אליאס, פורסם במאגרים [21.04.05]; ע"א 1057/91 הרצל נ' מכטיגר, פ"ד מו(4) 353, 358). לשם כך חובתו לקבל את החומר הדרוש כדי להחליט אם לקבל את תביעת החוב או לדחותה (ראו ע"א 73/84 בן ציון נ' גורני פ"ד לט(3) 757). עליו לבחון את כל המסמכים שהובאו לפניו, לשמוע עדויות או להסתפק בעדויות שניתנו בתצהירים, ולבקש מסמכים נוספים לפי הסמכות המוקנית לו בתקנות 76(ב) ו-93(א) לתקנות פשיטת רגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "תקנות פשיטת רגל").

6.         בעל התפקיד אינו יכול לפטור עצמו ממלאכת קביעת העובדות. כחלק מתפקידו עליו לאסוף ראיות ולקבוע תמונת מצב עובדתית, והוא יכול לשם כך להתחשב גם בראיות נסיבתיות. הוא רשאי, כמובן, לקבוע כי טענה פלונית לא הוכחה כדבעי, בידי מי שנטל ההוכחה מוטל עליו. אכן, יתכנו מצבים בהם אין בעל התפקיד מסוגל להכריע במסכת הטענות ההדדית. בדרך כלל, מדובר במצבים הכרוכים בבירור מסכת חריגה של עובדות, ובעיקר שמיעת עדויות מומחים ואומדן נזקים. אלא, שאף בנסיבות אלו, אין בעל התפקיד יכול לעשות את מלאכתו קלה ולהכריע תוך התעלמות מאותן טענות, והוא מחויב במקרה שכזה, לדווח על כך לבית המשפט, בכדי שזה יעשה שימוש בסמכותו ויעביר את תביעת החוב להכרעה בערכאה אזרחית (על התנאים להעברת תביעת חוב לדיון בבית המשפט ראו רע"א 7945/99 שילר נ' לוין, פורסם במאגרים [31.05.00]).

7.         בעל התפקיד אינו מחויב כמובן לתור אחר ראיות עבור הנושה, ולא מוטלת עליו חובה "לסייע" לנושה ולהבהיר לו אלו מסמכים עליו לצרף לתביעת החוב שלו (פש"ר (מחוזי-ת"א) 2347/99 מוריאנו נ' עו"ד ארז, הנאמן, פורסם במאגרים [21.11.01]; פש"ר (מחוזי-ת"א) 1199/01 דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד דוד גולדבלט-לוי, המנהל המיוחד, פורסם במאגרים [30.03.04]). אך עליו לשקול את טענות הנושה אל מול תגובת החייב, ובמסגרת זו עליו לדרוש במידת הצורך את תגובת החייב או החברה שבפירוק בטרם יקבל את החלטתו בקשר לתביעה. אכן יש לקחת את גרסתו של החייב בערבון מוגבל היות ולא פעם עשוי חייב לנסות ולבצע העדפת נושים, ולהעביר את הכספים שלא יוותרו בידיו ממילא לנושה מועדף. מטעם זה, למשל, בניגוד לסכסוך משפטי בין נושה לחייב סולבנטי, אין להודאתו של חייב בחוב מסוים משקל מכריע בהכרח (פש"ר (מחוזי-ת"א) 2347/99 מוריאנו נ' עו"ד ארז, הנאמן, פורסם במאגרים [21.11.01]), אך לא ניתן להתעלם ממנה.

8.         הכרעתו של בעל התפקיד גם חייבת להיות מנומקת ולהתייחס לכל החומר והטענות הרלוונטיות אשר בפניו באופן שניתן יהיה להעמידה בשבט הביקורת. אין להסתפק באמירה כללית לפיה תביעת החוב אושרה, כולה או מקצתה, או נדחתה (המ' (מחוזי-ת"א) 2087/97 פש"ר 525/96 ויטלי קריספי נ' ח. אלקטרוניקה (1998) בע"מ ורו"ח דוד שחם, הנאמן לביצוע הסדר נושים, פ"מ תשנ"ט(1) 931, 940). אם יש בהחלטת בעל התפקיד כדי לפגוע בזכות הקניין הנטענת של הנושה, הוא זכאי לדעת בצורה מפורטת מהם הנימוקים שהביאו את בעל התפקיד למסקנה הפוגעת בזכותו (המ' (מחוזי-חי') 33749/96 בנק המזרחי המאוחד נ' שלמה ארגוב, המנהל המיוחד, פורסם במאגרים [11.02.99]).

9.         על נושה המגיש תביעת חוב, כמוהו כתובע אזרחי, מוטל הנטל להוכיח את תביעתו. הוא זה הטוען לקיום חוב ומבקש להוציא מחברו, ובמסגרת זו עליו להגיש תביעת חוב מנומקת ומלאה, תוך שהוא תומך אותה בתצהיר ובכל האסמכתאות והראיות הנמצאות ברשותו (פש"ר (מחוזי-ת"א) 1199/01 בעניין דנבר; בש"א (מחוזי-חי') 7839/03 בעניין טסלר; בש"א (מחוזי-חי') 14153/03 בעניין חסון). עם זאת, העובדה שהנטל להוכחת טענותו של נושה רובצת על כתפיו, אין בה כדי להצדיק את דחיית תביעתו אך על בסיס העובדה שהוא תמך את טענותיו על תצהיר מטעמו בלבד. על בעל התפקיד לבחון את מהימנות גרסתו של הנושה וככל שהוא החליט לדחותה או לאמצה, עליו לנמק זאת במסגרת הכרעתו. אין בחשד או בתמיהות של בעל תפקיד כשלעצמן כדי לשמש עילה לדחיית תביעת חוב. זכותו וחובתו של בעל תפקיד, אשר עולים אצלו חשדות לגבי תביעת חוב, "לעמוד על המשמר" ולהקפיד יותר בדרישת הראיות, אך ככל שלא נמצא מקום להטיל ספק במהימנות תצהירו של הנושה, אין מניעה מלקבל את תביעתו על בסיס התצהיר בלבד.

10.       אכן, ייתכנו מקרים בהם נושה אשר נתקשה לתמוך את טענותיו בראיות חיצוניות לתצהירו יעורר ספק באשר למהימנות גרסתו (השוו פר"ק 1960/08 אובצ'רוב נ' קוזי רהיטים (2002) בע"מ, פורסם במאגרים [13.07.10]), כמו גם מקום בו לא תמך הנושה כלל את גרסתו בתצהיר מטעמו (השוו פר"ק (מחוזי-נצ') 103/08 רושרוש מ.פ. בניין ופיתוח בע"מ (בהקפאת הליכים) נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם במאגרים [26.05.10]). אך באותה מידה ייתכנו מקרים בהם העובדה שלנושה אין כל ראיה נוספת מלבד גירסתו בתצהיר, אין בה כדי להצביע על חוסר מהימנות גרסתו.

11.       במקרה זה נדמה כי המערערים לא יכלו לתמוך את גרסתם בדבר עבודתם בחברה במועד שלמעלה מעשרים שנים במסמכים, אך אין בכך כשלעצמו כדי לגרוע ממהימנות גרסתם. יש גם לקחת בחשבון שככל שהנאמן מתקשה לקבל את עמדת המעביד ואת החומר הרלוונטי הנמצא בידו, היכולת של העובדים להשיג חומר זה מהמעביד קשה שבעתיים, ואין אפוא, מקום לזקוף את אי הצגת החומר לחובתם. לכן בכל הנוגע לתקופות העסקתם של מי מהמערערים, לא היה מקום לדחות את טענותיהם אך בשל העבודה כי הם נתמכו בתצהיריהם בלבד. וודאי שלא היה מקום לעשות כן בלי הנמקה לאי מתן האימון בטענתם. כך גם בכל הנוגע לטענות המערערים באשר למועד קבלת הודעת הפיטורין ולמועד הפסקת עבודתם בפועל, לא היה מקום לדחות את טענתם אך בשל העובדה כי הראייה היחידה שהוגשה על ידם היא התצהירים מטעמם. מה גם, שבמקרה זה, יש בתצהיריהם של המערערים לתמוך האחד בטענת רעהו, והעובדה כי כמעט כל המערערים מסרו גרסה זהה בעניין זה יש כדי לחזק את אמינות גרסתם.

12.       זאת ועוד, על אף הכלל, שהמוציא מחברו עליו הראיה, וכל עוד לא הוכיח תובע את תביעתו, יהא זה במסגרת תביעה בבית משפט או במסגרת תביעת חוב בהליכי חדלות פירעון בפני בעל תפקיד, תביעתו תדחה, בכל הנוגע להוכחת רכיבים מסוימים בתביעות עובד כנגד המעביד נקבעו בדין נטלי ראייה שונים. כך למשל, בסעיף 26 בחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") נקבע כי:

26ב.     (א)       בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו;

...

            (ג)        בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעביד שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בניגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעביד אחרת.

סעיף זה שחוקק בשנת תשס"ח במסגרת תיקון 24 לחוק הגנת השכר, אימץ למסגרתו את שנפסק אודות מקרים שאירעו עוד קודם לכן במסגרת ע"ע (ארצי) 212/06 (בעניין ימית א' ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים, פורסם במאגרים [12.11.08], כי:

"נוכח השינויים בפסיקה ובחקיקה בענין נטל הראייה להוכחת תביעות שעניינן מימוש זכויות מכוח חוקי המגן; נוכח הצורך להבטיח כי העובדים מכל השכבות במשק יוכלו לממש את זכויותיהם לפי חוקי המגן; נוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים מחובות רישומיות ואי ציות לחוקי המגן, יש לתת ביטוי מעשי לנפקות המשפטית של הפרת המעביד את חובותיו הרישומיות, דהיינו חובותיו לנהל פנקס שכר, פנקס שעות עבודה ומנוחה, מתן אישורים לעובד וחובות אחרות החלות עליו לפי הדין ולהחיל את ההלכה שנקבעה לעניין אי ניהול פנקס חופשה על אי קיום חובות רישומיות אחרות, דהיינו לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד כמתחייב בחוק, יועבר נטל ההוכחה למעסיק. נוכח האמור לעיל, ומאחר שהוכחת ימי עבודה חריגים מוטלת על המעסיק, התקבלה גרסת העובדים בעניין השעות הנוספות. כן התקבלה טענתם כי בחישוב השכר הקובע יש להביא בחשבון גם תשלומים ששולמו בעד חופשה, מילואים וחגים".